משנת ארץ ישראל על משנה שבת ג׳:ב׳:א׳-ג׳

2 תנור – תנור הוא מתקן הבישול השני הנפוץ באזורנו, והוא נזכר רבות במקורותינו. התנור בנוי ומשוכלל יותר מן הכירה, והוא שם כללי למתקנים אחדים הבנויים על עיקרון טכנולוגי אחד, פרט להבדל בגודל התנורים. התנור מורכב באופן כללי משני תאים היוצרים שלושה חלקים. התא התחתון, תא חומרי הבערה, היה בנוי כעין תיבה ובה פתח להכנסת חומרי הבערה וכניסת אוויר נקי מן החוץ. לעתים היה בו גם פתח קטן בצדו השני להזרמת אוויר החוצה. התא העליון, תא האפייה, היה מוקף דפנות ותקרה שיש בה פתח עגול שהיו מניחים בו קדרה או אלפס ובהם התבשיל התבשל. בתא האפייה, היו שני פתחים, אחד מלמעלה ואחד מן הצד. החלק השלישי, גג התנור או גב התנור, שימש כמשטח עבודה, כיוון שנהגו להניח גם על תקרת התנור החם כלים לבישול או לחימום. ניתן היה להניח את הקדרה על פתח גג התנור או להכניסה לתוך חללו של התנור. אף ניתן היה לשלשל דרך הפתח העליון בתנור בשר נעוץ בשפוד לעיל פ"א מי"א. היו תנורים קטנים שקוטרם 40-50 ס"מ והיו תנורים גבוהים כגובה קומת אדם, וממילא הם היו נוחים להפעלה יותר מן הקטנים. היו תנורים של בעלי בתים והיו תנורים של נחתומים. בתנורי הפסח, ניתן היה לצלות בו בזמן שני פסחים, אלא שאסרו חכמים לעשות כן. ברור שמדובר בתנורים גדולים למדי איור 24, איור 25 תוס', פסחים פ"ה מ"י. איור 26

3 התנורים היו עשויים חרס. התנור נעשה בבית היוצר, הועבר לבית הלקוח, נבנה שם כמתקן קבוע ואיבד את ניידותו בבא בתרא פ"ד מ"ג. תנורי המתכת היו נדירים יותר. התנור נבנה כמובן בחצר המשותפת, וההלכה קובעת שיש להרחיק אותו מקירות הבית לפחות שלושה טפחים "מן הכליא, שהן ארבעה מן השפה" בבא בתרא פ"ב מ"א. הווי אומר: בטן התנור, הכליה Kailia היה יתר ברוחבו טפח על חלקו העליון של התנור, הרכב. תיאור זה הולם נכון במקצת מן התנורים שנמצאו בחפירות או שהם מצוירים באיורים עתיקים, אך מגוון הצורות שלהם רב למדי.

4 הדבר החשוב ביותר לעניין הדיון במשנתנו הוא שהתנור היה חם בהרבה מן הכירה ואגר את החום לזמן רב יותר. גם חומרי הבערה שהשתמשו בהם להסקת התנור היו כבדים יותר ותא הבעירה שלו גדול יותר.